פתרון-בעיות, ממוקד, קצר מועד

טיפול יכול להיות חוויה, לא משא כבד!

התפתחות הגישה

בשנות ה60 של המאה שעברה (המאה ה20) התארגנה קבוצת מטפלים, מתחומים פרופסיונליים שונים, כדי לנסות ולפתח דרכים יעילות ומועילות לפתרון מצבים, שהסתבכו, בחייהם של בני האדם. קבוצה זו הקימה את המרכז לטיפול קצר מועד (Brief Therapy Center) במכון לטיפול נפשי (M.R.I – Mental Research Institute) בפאלו-אלטו (ליד סאן-פרנסיסקו) שפועל גם בימים אלה.

קבוצה זאת, שהבולטים בה היו  פאול ווצלביק (פסיכולוג), ג’והן וויקלנד (אנתרופולוג), ריצ’ארד פיש (פסיכיאטר), וירג’יניה סאטיר (עובדת סוציאלית), ג’יי היילי (תקשורת בין-אישית),  פיתחו גישה טיפולית בשם  “פתרון-בעיות, קצר מועד”  (Problem-Solving, Brief Therapy). תפיסתם הייתה שמרבית אנשים חווים בחייהם  קשיים נורמליים ומצליחים להתמודד אתם בהצלחה. לעיתים, הם מתקשים למצוא פתרונות מתאימים לקשיים, אתם הם מתמודדים, עד כי הם מאמינים שקשיים אלה קבועים מבחינתם.

קבוצת המטפלים המוזכרת, הציבה יעד, ברוח המכון, לנסות ולמצוא פתרונות, לסיטואציות שונות בחיים, בדרך קצרת מועד, יעילה ומועילה עבור אלה שקשייהם הסתבכו.

מאז, הקמת המרכז, עד היום, ייעודם לעסוק במחקר ובעבודה קלינית, כדי לאשש את הידע המצטבר, שפותח על ידם, להפיצו באמצעות מאמרים, ספרים רבים והכשרת מטפלים, מרחבי העולם, בגישה שפותחה על ידם.

קבוצת אנשי הטיפול והמחקר, המוזכרים לעיל, נבדלת בגישתה מהפסיכותרפיה המסורתית, שגרסה כי טיפול צריך להכיל ניתוח מקיף של היסטוריה וסיבתיות  הבעיות של קוחותיהם. הם, אמנם, הכירו באפשרות שהבעיות יכולות לנבוע מסיבות היסטוריות-משפחתיות מרכבות, אך החליטו להתמקד בפתרונות במקום בסיבות להיווצרות הבעיות. מבחינתם, הפתרונות לא צריכים  להיות מורכבים. אפשר להגיע  לפתרונות זמינים ומתאימים יותר ללקוחות  אם מרחיבים עבורם ויחד אתם את האלטרנטיבות לפתרונות .

על יסוד תפיסה זו הם מתמקדים ופועלים במספר צעדים מוגדרים כדי להגיע לפתרון הרצוי: זיהוי הקשיים והגדרת הבעיה; זיהוי הפתרונות שננקטו על ידי הלקוח ולא צלחו; הפתרון אליו הלקוח רוצה להגיע. הצעד הנוסף בתהליך ההתערבות הוא ניסיון משותף למטפל וללקוח להתאים את הפתרון המתאים בהתאמה אישית ללקוח (יחיד, זוג, משפחה ומערכות אחרות), על פי ניסיון וחוויות חייו. מהות השינוי היא הבניה מחדש של תפיסת הבעיה,העלאת אלטרנטיבות מחשבתיות או התנהגותית. כדי להגיע לתוצאה המצופה.

 גישת “פתרון-בעיות, קצר מועד” בתחום הטיפול:

טיפול-משפחתי מבני ומבני-אסטרטגי:

טיפול משפחתי מבוסס, ביסודו, על תפיסת המערכות ועקרונות גישת “פתרון-בעיות, קצרת מועד”. הטיפול המשפחתי המבני והטיפול האסטרטגי מתאפיינים בכך שההתערבות, בכל אחת מהגישות, נעשית בעזרת תכנית סדורה ומתוכננת. ההבדל בין שתי הגישות בכך, שבטיפול משפחתי – מבני מתמקדים במבנה המערכת המשפחתית, באי-פונקציונליות שלה ובניסיונות להביא את המערכת לביטוי פונקציונלי מרבי ומיטבי. בעוד בטיפול משפחתי- אסטרטגי מתמקדים בזיהוי הפתרונות המתאימים כדי להגיע בדרך היעילה והמועילה לתוצאה הרצויה על ידי היחיד או המערכת.

בתפיסת המערכות נפוצות שתי גישות, האחת; שמרכיבי המערכת פועלים כמיטב יכולתם לטובת המערכת, והשניה; שמרכיבי המערכת פועלים כל אחד לטובת עצמו. בכל אחת מהגישות, כאשר אחד המרכיבים בתוכה משנה התנהגות, הוא יכול לחוות ניסיונות של המרכיבים האחרים להחזירו לדפוסי ההתנהגות הקודמים כדי לשמור על האיזון. מבחינה זו, בגישה הראשונה,  המטפל עוסק בתהליך “ארגון” המערכת כדי להביא לקשר הדוק יותר בין מרכיביה ולעודד אותם להיות אחראים יותר האחד כלפי השני. בתהליך כזה ייתכן שיחול שינוי, אך בתוך המערכת עצמה.

בגישה השנייה, בה מתמקדים במציאת פתרונות לשינויים שמתרחשים ביחיד או במערכת, מנסים למנוע חזרה על הפתרון הלא-יעיל, או לבטל אותו, ולאתר אלטרנטיבות של פתרון, שמפחיתות את הלחץ לחזור לפתרונות הלא יעילים במערכת. על ידי כך, יש סיכוי רב שהיחידים במערכת, מרכיבים נוספים, יצליחו ללהגדיר במעשיהם או בהגדרתם אחרת את מחשבותיהם ולתת ביטוי למאווייהם ולמי שהם רוצים להיות. על ידי כך ייווצר שינוי של היחידים במערכת וגם של המערכת עצמה.

חשוב להדגיש שהתפיסה והגישות אינן “פתולוגיות” ולא שיפוטיות. שתי הגישות מדגישות את הפונקציונליות, אליה יש לשאוף, בין אם של תפקוד היחידים ובין אם זה נוגע לתפקוד המערכת.

 תפיסת הפתרונות בשתי הגישות:

ההנחה היא, שאדם פועל על פי האופן בו הוא מבין את הסיטואציה שבה הוא נמצא. לפיכך, המסגרת המושגית משפיעה על תפיסתו את הבעיה, את הגדרתה ואת הפתרונות ההגיוניים, לפי תפיסתו הייחודית. תפקיד המטפל להבחין בתפיסות אלה, בהתהוות הבעיות והפתרונות, הלא אפקטיביים שננקטו. בהתאם להערכתו, המטפל מנסה להעלות ולהציע פתרונות אלטרנטיביים. כאשר למטפל יש הערכה חדשה, על בסיס המידע שעלה בפגישות, נוצרות אפשרויות חדשות ודרכים יעילות יותר להגיע לתוצאות הרצויות.

כדי להשיג שינוי, על הלקוח ללמוד ולאמץ חשיבה ודרכי פעולה אחרים, לעתים סותרים את הרציונל שלו. במהלך הטיפול, אין צורך שהלקוח יינטוש דרך אחת, על פני אחרת, באופן מוחלט. העניין הוא, שהלקוח צריך התנסות אחרת כדי להכיר בכך שבעייתו אינה קבועה אלא צריכים כלים אחרים להתמודד אתה. מבחינה זאת, המיקוד אינו “בגופו של אדם” אלא “בגוף ” הפתרונות.

מאפייני גישת “פתרון-בעיות, ממוקד, קצרת מועד”:

טיפול זה ממוקד בהשגת שינוי ב”בעיה” שמציג הלקוח. תיאור “הבעיה”, שמכוון על ידי המטפל, במושגים אופרטיביים מצביע על כך שהלקוח מצביע על סיטואציה בחייו שהוא לא מוצא לה פתרון מתאים. מכאן, מציאת הפתרון המתאים נבנית על פי במודל אסטרטגי, מובנה, שנגזר מהתוצאה אליה רוצים להגיע. כל התהליך נעשה ביחד ובשיתוף הלקוח.

רעיונות בסיסיים של הגישה:

– התנהגות היא סובייקטיבית בטבעה ומבוססת על תפיסותינו וניסיוננו.

– בעיות הן אינטראקטיביות, לא תוך-נפשיות, בטבען.

– שימור הבעיה והשינוי תלויים זה בזה

– כל הבעיות ייחודיות, תלויות בהקשר הנסיבות הנתון.

– תובנה לא מועילה לפתרון הבעיה. במקום זאת, יצירת שינוי התנהגותי או מחשבתי מסייע בפתרון הבעיה.

– באמצעות אינטראקציות אנושיות, ההשפעה היא בלתי נמנעת.

– כאשר מנסים פתרון לא יעיל, שחוזרים עליו עוד ועוד, נוצרת “לולאה   מוזרה”, או מה שמוכר “עוד מאותו דבר”, שמשמר את הבעיה!

תפיסת הפתרון בגישה המבנית-אסטרטגית:

ייחודה של הגישה בכך שהיא מאפשרת להתמודד גם עם בעיות, שנראות מורכבות, בדרך שפותחת סיכוי לפתרון בהתערבות קצרת טווח. על פי התכנית, האסטרטגית, המובנית ניתן את ליישם את עקרונות הגישה גם בהקשרים לא קליניים של פתירת בעיות, לדוגמא: בייעוץ ארגוני. היישום מתבצע בתכנית בת ארבעה צעדים:

  1. הגדרה ברורה של הבעיה במונחים מעשיים– קונקרטיים.  2. בדיקת הפתרונות אשר נוסו, בלי להגיע לתוצאה הרצויה. 3. הגדרה ברורה של השינוי המעשי שמבקשים להשיג – יש צורך לדעת מה הלקוח רוצה שיקרה, או שיפסיק לקרות. 4. מעריכים את המידע שנאסף, מגבשים תוכנית פעולה ומחפשים דרכים יעילות ומועילות לממש אותה.      הליך זה מלווה, בהכוונת המטפל, תוך ניסיון להתגבר על הקשיים בדרך והתאמתם לצרכי הלקוח.

עיון רחב יותר אפשרי במערכת הלמידה המקוונת.  למעוניינים, צרו קשר.